אג"ח מיועדות, איגרות קונצרניות, מח"מ ועקום תשואות – מה זה אומר, איך זה משפיע על הכיס והפנסיה שלנו, ואיך הבנקים המרכזיים משתמשים בכלי הזה כמדפסת כספים?
מה זה אג"ח?
איגרת חוב היא נייר ערך ובו התחייבות של לווה החוב להחזיר אותו. זו הדרך עבור ממשלות וחברות לגייס כסף מציבור המשקיעים. האג"ח, המפרט את תנאי ההחזר וגובה הריבית, הוא נייר סחיר. זה אומר שלרוב אפשר למכור ולרכוש אותו בבורסה לפי מחיר השוק (עניין של היצע וביקוש), וזאת במנותק ממועד ההחזר והריביות.
60-40, 70-30. מה זה אומר?
המספרים האלה מתארים את תיק ההשקעות בחלוקה לאג"ח ומניות. גם אם נדמה לכם שאין לכם תיק כזה, אתם צמודים למסלולים בקרנות הפנסיה וההשתלמות. המספר הגדול יותר בצמד הוא שיעור ההשקעה במניות (למשל: 60% מניות והיתר אג"ח), וככל שמרכיב האג"ח עולה – התיק נחשב סולידי יותר. חשוב רק לזכור שיותר סיכון זה גם יותר תשואה פוטנציאלית. אז כל אחד ומה שמתאים לו.
אג"ח ממשלתיות
בסוג כזה של אג"ח הגורם המנפיק הוא ממשלה המבקשת לגייס הון לטובת פרויקטים גדולים או לניהול השוטף. המלווה מקבל את ההחזר עם ריבית במסלולים שונים – קבועה או משתנה, צמודה או לא צמוד למדד. ממשלת ישראל מנפיקה אג"ח מיועדות (לנכסים בקרנות הפנסיה, עם התחייבות לריבית קבועה); אג"ח סחירות (שניתן לרכוש אותן בבורסת תל אביב, עם ריבית צמודה למדד או משתנה); וכן מק"מ (מלווה קצר מועד, עד שנה, המונפק על ידי בנק ישראל). אג"ח ממשלתי נחשב לנכס סולידי יחסית, בהתאם כמובן למדינה המנפיקה ולמצבה המאקרו כלכלי והגיאופוליטי. מדד מקובל להערכת סיכון במניות הוא השוואה שלהן לתשואת האג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים.
אג"ח קונצרניות
גם חברות מסחריות, במקום ללוות כספים מהבנק, יכולות להנפיק אג"ח כדי ללוות כסף מהציבור. הסיכון בהשקעה באג"ח קונצרני נחשב גבוה יותר מזה הממשלתי. ישנן איגרות הניתנות להמרה למניות, מהלך שמבטיח את הדיבידנד המחולק רק לבעלי המניות.
מהו דירוג אג"ח?
כדי להעריך את מידת הסיכון בהשקעה באיגרת חוב, ישנן סוכנויות דירוג בינלאומיות ומקומיות שמעניקות לאג"ח ציון. זו האינדיקציה למשקיעים באשר לאיכות החברה והסקטור, תזרים המזומנים ויכולת ההחזר. את רוב הדירוגים בארץ מבצעות "מדרוג" ו"מעלות".
תשואת האג"ח
מגוון של גורמים חוברים יחד ומשפיעים על תשואת האג"ח ועל כדאיות ההשקעה בה: שיעור הריבית במשק, שיעור הריבית הנקובה, שיעור האינפלציה, אורך החיים של החוב עד לפירעון הקרן (מח"מ) ועוד.
סוג של הדפסת כסף
כשנגידי הבנקים מבקשים לווסת התחזקות או היחלשות של המטבע המקומי, או מנגד, לתת דחיפה לשווקים ואולי דווקא לרסן אותם – יש להם מספר כלים לעשות זאת. הנשק האפקטיבי והמוכר ביותר הוא הריבית. כלי נוסף הוא הנפקת אג"ח, מה שמכונה "הרחבה כמותית" (Quantitative easing – QE), או במילים פחות מכובסות: הדפסת כסף. בקורונה השתמשו בכלי הזה בנקים מרכזיים רבים, בהם בנק ישראל והפדרל ריזרב, כדרך להגדלת האשראי והנזילות במשק. אנליסטים רבים תולים בפעילות היתר הזו חלק מהמשבר הנוכחי.
כשעקום התשואות מתהפך
זהו אינדיקטור מקובל לעיוותים במשק. על פי רוב, ככל שמשך החיים של איגרת החוב ארוך יותר, התשואה שהמשקיעים ידרשו עבורה תהיה גבוהה יותר. זה הגיוני, כי הם מעניקים את ההלוואה לפרק זמן ממושך יותר ולמעשה מאריכים את חשיפתם לסיכון. עקום התשואות מתייחס לאג"ח ממשלתיות ומראה את היחס בין המח"מ לתשואה. כשהשוק מתמחר הורדות ריבית, או בתקופות של האטה או מיתון, עקום התשואות מתהפך: המשקיעים מבקשים תשואה גבוהה יותר דווקא על האיגרת קצרת הטווח. השתטחות של העקום פירושה שהאג"ח ארוך הטווח וקצר הטווח ישיאו תשואה שנתית זהה.
השוק האלטרנטיבי
בשנות ריבית האפס, מרכיב האג"ח נחשב לאטרקטיבי פחות. משקיעים רבים חיפשו אפיקי השקעה אלטרנטיביים, כגון קרנות חוב מגובות נכסי נדל"ן. כעת, האנליסטים חלוקים אם הגיעה השעה להגדיל את ההשקעה באג"ח או לחלופין דווקא במניות, לקראת ההתאוששות.
