לשמור על הארנבת והברוש – או לאבד גם את עצמנו

הכל נראה היום מובן מאליו: הירוק, הטבע, העקבות שבאדמה. אבל ריח השריפות של הרי ירושלים עדיין נישא באפינו, וחיות הבר שנעלמו כבר לא יחזרו. שימור הטבע הוא מלחמה בלתי נראית, והזמן הוא קריטי.

אמנם מגיפת הקורונה לרגעים מורגשת כמאחורינו, אבל בחוויה הישראלית המשתנה – תמיד צריכים להיות ערוכים לכל מצב כלכלי. לפיכך, כל עסק יודע שהוא צריך תוכנית עסקית. מסעדה תכניס לחשבון את העלויות של הפעילות השוטפת שכוללת מצרכים, עובדים ותנורים אבל גם צריכה לזכור שתקציבה יכול להשתנות בכל רגע. במקרה הקל, בגלל דוח כספי ובמקרה הקשה בעקבות וירוס שתוקף את העולם ויגרום להגדלת תקציב קופסאות המשלוחים.

אמנם משבר האקלים חולף לידינו, אבל שוב – מדובר בדבר שיש להיערך אליו. הימים חמים מאוד, השריפות ובפרט אלו של הרי ירושלים, הזכירו לנו שמעבר לפעילות השוטפת, החיים לא צפויים ויכולים להיות עוד המון דברים שידרשו את התייחסותנו ובעיקר – ידרשו תקציב. וכך, שוב אנו חוזרים לאדמותינו. שמירת הטבע הישראלי היא לא סיפור פשוט או זול. היא מתחילה באחריות של כל אחד ואחת מאיתנו בסביבה הקרובה אלינו, אבל נמשכת לתחומים רחבים יותר.

כשאנשים שומעים על הקרן לשמירת הטבע והמורשת, הם חושבים 'סביבה'. המניע הסביבתי של גופים אלו הוא ברור. אבל, בתוך כך קיים גם המניע החברתי והמניע הכלכלי – שמירה על המגוון הביולוגי ועל מערכות אקולוגיות, שימור ושחזור אתרי מורשת וחינוך להנחלת המודעות לשמירה על הטבע והמורשת – הם אינטרס סביבתי, חברתי וכלכלי. של כולנו.

כשנגן על בעלי החיים, נגן על הטבע. הטבע שפורח במלוא תפארתו הוא מקור למטיילים, שבעזרת רגליהם עוזרים להמשיך ולשמור על אותם מקומות – על אותה ארנבת ועץ הברוש אבל בעיקר – שמירה על המאזן האקולוגי, שמאפשרת לנו לחיות את החיים שאנו מכירים. לפעמים אנחנו שוכחים, אבל בלי סביבה – אין כלכלה ואין חברה. האדמה, הצמחים והחיות, אפילו הקטנות ביותר, הם אלו שעוזרים למאזן להישמר, הם אלו שמאפשרים לנו להמשיך בחיינו.

הטבע הוא עסק בפני עצמו ולא מדובר בדבר פשוט – שנת הקורונה פגעה כלכלית גם באתרי הטבע, למשך תקופה ארוכה, מספר המטיילים קטן וכך גם ההכנסות, כשלכל אלה התווספו גם אסונות נוספים ובראשם השריפה המזעזעת בירושלים. מה שבעיקר הבהיר את המסר: הטבע צריך לא פחות יחס, רגישות, תקציב.

בתוך הבירוקרטיה, הטפסים וענייני הכספים – אנו שוב חוזרים לאיילות ולעצי האלון. אנו צריכים להיות בעבורם אזרחים הגונים לא פחות. אלו בלי הקול, לא ישארו שם לנצח. האחריות היא עלינו. הכל נראה בימינו מובן מאליו – הירוק והטבע, כפות הרגליים השונות שנראות על האדמה. אבל ריח האדמה השרופה של הרי ירושלים עדיין מגיע לאפינו, חיות הבר שנעלמו לעיתים נשכחות מאיתנו.

כאן, שוב חוזרת האחריות שלנו לשמור על הטבע, בכל דרך ובכל מובן. זוהי זירת קרב בלתי נראית, אנחנו במלחמה בלתי נראית והזמן הוא קריטי. אנחנו חייבים לשמור על הטבע שלנו. אחרת לא יהיה אותנו יותר.

הכותב הוא עוזי ברזילי, מנכ"ל הקרן לשמירת הטבע והמורשת, עמותה ללא כוונות רווח שהוקמה במטרה לסייע לרשות הטבע והגנים במשימות החשובות של שמירה על הטבע, הנוף והמורשת בישראל.

לפרק בסדרת הפודקאסטים 'זמן לחשוב' עם עוזי ברזילי, מנכ"ל הקרן לשמירת הטבע והמורשת >>