הקלטת הלוהטת, מפקדי הארגזים, הדם הרע וחקירות המשטרה: כבר 30 שנה מספקות לנו הבחירות המקדימות שפע של רגעים שומטי לסתות. הנה כמה שאולי שכחתם
גיא רונן
ניפגש בשביעיות
"לא ייתכן עוד מינוי של מועמד לראשות הממשלה על ידי ועדה שמתכנסת במטבח", אמרה ב-1968 שולמית אלוני, אז ח"כית מהעבודה. היא דרשה פריימריז בין כל חברי המפלגה "נוכח הפער העצום בין המנהיגים ומושגיהם המיושנים על סוציאליזם וציונות לבין העושים את המלאכה". אבל בימים ההם, בתחושה של מפא"י לעד, יוזמות שכאלו נעלמו כלעומת שבאו, והמפלגה נשארה עם הוועדה המסדרת. הזעזוע ממלחמת יום הכיפורים הוליד חשבון נפש גם במישור הפוליטי וסביב שיטת הממשל. אבל דווקא כשנראה היה כי העבודה בשלה לשינויים, בגין והליכוד עלו לשלטון ובסך הכול שימרו את השיטה, אם כי בגרסה מורחבת יותר של הגוף הבוחר (שיטת "השביעיות"). חידוש מרענן בכל זאת אירע ב-1977: מפלגת ד"ש שייסד הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין הפקידה את בחירת הרשימה לכנסת בידי כלל חברי המפלגה.
