wadeaustinellis@
אגרוף תאילנדי – Muay Thai, נקרא גם אומנות שמונת הגפיים: רגליים, ידיים, מרפקים וברכיים.
בתאילנד, MT נחשב הספורט הלאומי, כמעט כל ילד שעולה לכיתה א' מקבל מחברת, ונרשם במקביל למועדון אגרוף. יניב כהן, אחד משני המאמנים של מועדון האגרוף התאילנדי – Israel Top Team, ציין את הנשק התשיעי, הראש, כנראה החשוב מכולם.
עוד כשהיה ילד, לא בתאילנד, יניב התאהב באומנויות לחימה. בצבא כשהיה מדריך קרב מגע ביחידות מובחרות, נפל האסימון שהדרכת אומנויות לחימה חייבת להיות חלק עיקרי מחייו הבוגרים.
מה גרם לילד שבו להתחבר דווקא לאומנות הלחימה ולא לכדורסל או כדורגל? הוא מספר שזה קודם כל ההנאה שבדבר, זה מה שמשך אותו אז ונשמר עד היום. נקודת המבט, על ספורט הלחימה בפרט ועל ספורט בכלל, מהווה עבורו אמצעי ולא מטרה. נקודה זו התחזקה ככל שהתבגר, יחד עם חיזוק האמונה והיותו בעל תשובה. תרימו כפפות באוויר וכנסו לקלינצ'…
מילה של אבא
כל אחד צריך "מיסטר מיאגי" בחייו, לא ככה? לימודי קרב מגע הפכו ותפסו מקום עיקרי בחייו של יניב כילד בצרפת. אביו ז"ל הנחיל לו אינסטינקטים של הגנה עצמית מגיל קטן, איך אמר: "בחו"ל כילד יהודי, או שאתה רץ מהר או שאתה יודע ללכת מכות". הבחירה באופציה השנייה התאימה כמו כפפת אגרוף. אם זה קרב מגע, קראטה ואח"כ אגרוף, יניב התנסה בסוגי לחימה שונים עד שמצא את זה שהכי התחבר אליו. לאחר שעלה לארץ בכיתה א' והשתחרר 12 שנה אח"כ מהצבא, בחר לפתח את מיומנויות הלחימה שלו כשטס לתאילנד לתקופה של כמה חודשים. בתאילנד התאמן, למד והעשיר את הידע, וכמובן את האהבה לאגרוף. מי שנתן לו כיוון שם היה שוקי רוזנצוויג, A.K.A 'האריה הלבן', מתאגרף ישראלי וותיק ואלוף העולם באגרוף תאילנדי לשנת 2011. משם יניב רק עלה והתמקצע, וחזר לארץ עם סט כלים מנטליים ופיזיים, אותם ידאג להעביר לתלמידיו.
תאילנד ישראל בכל הכח – יניב כהן
נכנסים לזירה באמונה שלמה
בהמשך דרכו המקצועית, יניב פגש את איציק לוי. אם השם מצלצל לכם מוכר, זה כנראה מהגונג בזירה. כבר בגיל 18, איציק התחרה וניצח בטורניר המלך באצטדיון לומפיני בבנגקוק ב-2002, הישראלי הראשון שהוזמן להשתתף בתחרות וגרף את הניצחון. כדי להגיע לרמה כזו, אתה צריך להכיר את אומנות הלחימה על בוריה, להכיר את המתחרים, ולתעל את הגוף והנפש לטובת המטרה. איציק ויניב, ספגו את תאילנד כשבחרו להישאר שם תקופה ארוכה ולהכיר את התרבות התאית והניואנסים, להתאמן עם המקצוענים ולהפוך למקצוענים ואלופים בעצמם. החיבור ביניהם קרה דווקא בישראל שנפגשו, שניהם בעלי תשובה כיום, כאשר מלבד האמונה המשותפת, כל אחד מהם הביא את הידע האישי באגרוף. הם משהו שונה בנוף של האגרוף התאילנדי. השותפות במועדון האגרוף אותו מנהלים שניהם יחד, באה לידי ביטוי בייחודיות שהם מביאים כ-2 מאמנים פעילים בזירה, ממש כמו בתאילנד. מועדון האגרוף שלהם בדרום ת"א, מושך אליו קהל מתאמנים מגוון, רובם נערים: חרדים, חילונים, יהודים ולא יהודים, זה לא משנה, רק שתהיה אהבה לאגרוף ושיהיה בנאדם.
אגרוף קלאסי – איציק לוי על הלאפות עם המתאגרף איתן "הדינמיט"
View this post on Instagram
מאמן מכל צד – יניב כהן (מימין) ואיציק לוי
בעיטה מהצד
מלבד האימונים במועדון, יניב כהן, מאמן אגרוף תאילנדי, הוא גם מורה לספורט, הנערים והילדים שאותם מלמד, חלקם מכיתות קטנות (חינוך מיוחד) מקבלים חיזוק נוסף כשמגיעים להתאמן אחה"צ במועדון האגרוף. מה שמייחד את מועדון האגרוף – Israel Top Team, ואת יניב ואיציק, הוא שהם שמו לעצמם ולמתאמנים מטרה: מעבר לספורט, להיות קודם כל בנאדם. המכנה המשותף שאיחד אותם, מלבד החזרה בתשובה והאבהות, הוא האהבה לעבודה עם ילדים ונערים, הענקת אותו ערך מוסף, יהדות, אהבת הזולת וחברות. בין גיבושים ו"על האש" של כולם ביחד או אירוח מתאגרפים מובילים מהארץ במועדון אחת לחודשיים, יניב ואיציק משתדלים בכל אימון להשאיר מקום לערך מוסף תוך יצירת התחושה של בית שני למתאמנים. הבית, בין אם זה הבית בישראל אחרי שנים בחו"ל, או הבית האישי של כל אחד מהם, מחזק אותם מנטלית, חשיבותו מועברת בכל אימון.
יסודות האגרוף מגיל קטן
View this post on Instagram
טעימה קטנה מהסמינר שהיה ביום שני במכון שלנו בתל אביב עם אלוף העולם שוקי רוונצאויג@shukirosenzweig
סמינר עם 'האריה הלבן' – מתאמנים עם אלוף העולם שוקי רוזנצוויג
מנצחים ללא הכרעה
קרב לשם קרב? לא בבית ספרם. חלק מקרבות בין מועדונים (Inter-Club) שנערכים אחת לחודשיים במועדון הם ללא ניקוד. הכיף בעבודה עם התלמידים, מועבר בעמוד אינסטגרם פעיל ועמוד פייסבוק, דרך סרטונים מגבשים, טיפים לאימון וטיפים לחיים שמחים יותר. שאלתי את יניב מה השאיפה שלו, הוא אמר בלי היסוס: "להיות אבא טוב, להיות בנאדם".
תנו לייק באינסטגרם ובואו לאימון
תמצאו הרבה מעבר לאגרוף במועדון של איציק ויניב. כשהלכתי לשיעור ניסיון באגרוף תאילנדי בלי להכיר את המנטליות יותר מידי והתיאוריה מאחורי, חשבתי שאהיה מוקף בחבר'ה צמאי דם ותחרותיים בטירוף. מה שפגשתי מלבד מועדון מאובזר, זה מדריכים מלאי ידע וים מוטיבציה ללמד הרבה מעבר לסאקר פאנץ'. התחרותיות, כמו בכל ספורט, תמיד תהיה. אז נכון יצאתי מהאימון הראשון על הברכיים כמעט מרוב מאמץ, אבל הוייב המשפחתי, האנרגיות והספורט שמוציא אותך מחוץ לקופסה אחרי יום עבודה/לימודים שגרתי, הוא הרבה מעבר למכון כושר, וזה מה שיחזיר אותי לשם שוב.
כנראה זה משהו שאתם פשוט חייבים לנסות בעצמכם. מגבת?
