ארבעה משברים – רפואי, חברתי, פוליטי ולאומי – התפוצצו כאן בו זמנית. מהם המפתחות לאיחוי הקרע בין יהודים לערבים פוסט האלימות של מאי? האם הממשלה עושה די לעידוד תעסוקת חרדים? ואיך יוצרים אימפקט חברתי בחברה האזרחית?
מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים בישראל נסדק קשות בשנה שעברה, עם אירועי האלימות הקשים ביותר שראינו זה שנים בערים המעורבות ובכל רחבי המדינה. מרכז אקורד – פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי – ביצע מאז כמה מחקרים חשובים וגילה ממצאים מרתקים, חלקם מטרידים מאוד אך חלקם דווקא מעודדים. מתברר למשל שעם הזמן, חלה עלייה במידת האמפתיה והרצון לשותפות וקרבה משני צידי הקונפליקט, וכוונות החרם דועכות. מנגד, עדיין מזוהות רמות גבוהות ומדאיגות של אי אמון, פחד ושנאה. הן גבוהות יותר בקרב יהודים, אך התחזקו גם בצד השני. הזמנו לפודקאסט את מנכ"ל המרכז רון גרליץ, כדי לחשוב לאן ממשיכים מכאן.
כמי שהחיים המשותפים כאן הם ליבת עיסוקו המקצועי בעשר השנים האחרונות, גרליץ מציג כמה מפתחות קריטיים לשיפור. "לא תהיה חברה סובלנית בלי שוויון בתקציבים ובתשתיות", הוא מציג תנאי מוקדם ברמת המדיניות. באשר לתפיסות ולרגשות, הוא סבור כי מערכת החינוך, שבקושי עוסקת בחינוך לשותפות, חייבת לעבור שינוי כדי לחולל שינוי. זה כולל לדעתו גם עיסוק בזהות העצמית הקבוצתית של הפלסטינים אזרחי ישראל, במקום לחשוש מכך.
האקדמיה, שבה שוהים יחד ערבים ויהודים במשך שלוש שנים לפחות, היא פספוס עצום, ומרכז אקורד מניע מהלך גדול בנושא (למשל עם האוניברסיטה העברית שהמרכז עצמו נמנה עם שורותיה). גם שוק התעסוקה כמרחב משותף הוא חיוני בהקשר הזה. "המרחבים האלו יכולים להיות זירות הקרב הבאות, כפי שאכן קרה במאי, או הבסיס לחברה משותפת ושוויונית", אומר גרליץ, ומזכיר כי הניסיון מראה לנו שאין די בשהייה יחד – דרושה התערבות מודרכת להסדרת היחסים. "הסטודנטים של היום הם העובדים, המעסיקים, ההורים והאליטה של מחר. אסור להחמיץ כאן הזדמנות".
דייברסיטי, מסביר גרליץ, חשוב הן לארגון, ככלי שמעודד יצירתיות וחדשנות ותורם לחדירה לשווקים מגוונים, והן לחברה כולה – אם כמנוע צמיחה כלכלי ואם לצדק חברתי. במקום להתמודד עם המחסור בידיים עובדות ובמוחות מיומנים להייטק דרך מזרח אירופה, הוא מציע למעסיקים לחפש במזרח ירושלים, או בנצרת. יש לו ביקורת חריפה על הממשלות בנושא עידוד תעסוקת חרדים, תחום שמפגר 15 שנה אחרי שילוב ערבים. מחקר של אקורד עבור הג'וינט חשף סטריאוטיפים מטרידים מצד מעסיקים חילונים כלפי מועסקים חרדים פוטנציאלים. ביחס למקומות עבודה מגוונים בהקשר הלאומי, ממצאי המחקר הם חד משמעיים: יהודים שעובדים עם ערבים מביעים מוכנות רבה יותר לשותפות, רצון שלילדיהם יהיו חברים ערבים וכדומה. בקרב ערבים התמונה מורכבת יותר: לאחר אירועי מאי, דווקא בקרב אלו העובדים עם יהודים זוהו רמות אי אמון ופחד גבוהות יותר.
גרליץ מזכיר כי רק לאחרונה – אירועי מאי בשילוב קריסה של המערכת הפוליטית והאשמות הדדיות קשות בין אוכלוסיות בקורונה – נדמה היה כי החברה הישראלית עומדת בפני התפרקות. הוא מאשים את הממשלות הקודמות ואת מי שעמד בראשן בעידוד הקיטוב והשסעים, וסבור כי הקואליציה הנוכחית לכל הפחות מדגימה את הצורך בחיבורים. בכניסתה של מפלגה ערבית איסלאמיסטית, מהלך שלא היה עולה על הדעת עד לאחרונה, הוא רואה בשורה גדולה והוכחה שאפשר לחולל שינויים פוליטיים מהירים בישראל – אבל מציב גם כמה סימני אזהרה.
בסופו של יום, אם זה ביחס לממשלה מרובת הקולות והעמדות ואם ביחס למעסיקים הפתוחים יותר לגיוון, גרליץ אופטימי כיום. הוא מזהה פוטנציאל רב בחיבור האוכלוסיות בדרך לאיחוי מסוים של הקרעים: "יש עוד הרבה עבודה, אבל זה לגמרי בידיים שלנו".
אנו מזמינים אתכם להאזין לפרק ה-26 של הפודקאסט 'זמן לחשוב' של גופמן קריאייטיב.
בכל פרק נשוחח עם אנשים מעוררי השראה, מעולמות תוכן מגוונים, על הפרספקטיבה האישית שלהם. על השראה ומציאות.
