אז איך הייתה תשע"ט שלכם? בין בחירות לרשויות מקומיות לבחירות מועד א' ולמועד ב'?
כנראה שבמועד א' רק נכשלנו בתיאוריה. במועד השני, עוד בטעות ניכשל בטסט עצמו.
זאת הייתה שנה שבין שני מועדים, שתי מפלגות, שני אנשים ושתי אג'נדות. שנה של צמתים ושל החלטות שלא התקבלו. שנה של שיח אלים, התלהמות, התבהמות וחוסר תכלית. שנה אבודה.
תשע"ט מסתיימת במקבץ של איומים איראניים, תחת מותגים שונים, ועם עתיד מעומעם והכרעות לא ברורות.
ובעיקר, השנה מסתיימת בתחושה של חמיצות. לא החמיצות ההיא של החמוצים של ביבי, אלא החמיצות שלנו, של אלה שמשלמים מע"מ, ביטוח לאומי, מס הכנסה, ארנונה, חשמל, אגרות, מים וגז ורוצים לדעת שיש אופק וכיוון ונותרים ללא תשובה.
שנה שהרגשנו, כאזרחים, שאנחנו שוליים פה, אולי אפילו מיותרים. כי מה שווה ילד מוכה בגן של מעודה מול השנאה של שרה לאיילת ולהיפך. למה שנדבר על העונש שבאחזקת עסק במדינה הזאת, כשאיווט שונא את ביבי ורוצה לעשות לו ככה וככה וההוא רוצה להחזיר לו גם ככה וככה, ואף כפליים ושבעתיים ואלפי מונים.
אנחנו שוליים פה. ברצותם יוליכו אותנו לקלפי. ברצותם יוליכו אותנו לקרב. הכל אישי. רצף של מאוויים בלתי נשלטים של חבורה שהתקבעה שם בקביעות שלא קיבלה מעולם, אלא מתוקף אינרציה בלתי-מובנת של שיטה עקומה.
זאת הייתה שנה של פרוצדורה, מי נגרר לפרוצדורה ומי גרר אליה, אבל כמו שהכבל ההוא אמר, זה הכל הפרוצדורה רינה. המהות היא הפרצדורה ולא המהות עצמה. כי אם רוצים אפשר לפזר כנסת, לעוות את רצון הבוחר, לעוות את המהות, כי זה מה שמאפשרת הפרוצדורה. אז שתלך המדינה ושילך העם. אנחנו בעד הפרוצדורה. תמות המדינה. תחי הפרוצדורה.
ובאין כיוון וללא הכרעה, חיפשנו לנו חגיגות, כי כמו שהגברת עם הפאה אמרה פעם, אם אין לחם שיאכלו עוגות. אז אכלנו. היה פה אירוויזיון שאורגן בקפידה ובדייקנות מעוררת השראה, עם זוכה אלמוני וסולדי אחד, וגם תוכניות ריאלטי למכביר: כאלה שרצו, כאלה שזימרו וכאלה שבישלו בארומה של חו"ל, וגם ג'ניפר ביקרה פה בשלהי הקיץ וגם טרנטינו.
ואחרי שהתפוגג האבק מכל אלה, נשארנו בראש השנה עם דג ועם ראש ובלי זרם לשחות בו, כמו שהיינו בשנה שעברה. עם אותם שירותים ממשלתיים עקומים ועם הידיעה שבשביל לקבל שירות איכותי באמת, צריך לשלם אקסטרה בבריאות, בחינוך ובכל דבר, ועם אותה פרוצדורה ישנה שחונקת וחונקת וחונקת כי חיים בתוך פרוצדורה ולא בתוך מהות.
אז נשליך את תשע"ט, ניפרד ממיכל נגרין ונאחל לעצמנו שהשנה הבאה תהיה מועילה יותר, טובה יותר ועם פחות פרוצדורה והרבה יותר מהות.
חג שמח לכולם!
