דייר חדש הוא כמו חתול בשק. מנכ"ל סטארט-אפ הפינטק וויצ'ק מספר לנו על המודל החדש שמעריך באופן אוטונומי, על סמך שאלון קצר וכלי בינה מלאכותית, את רמת הסיכון בעסקה
שוק הנדל"ן בישראל רותח – ואיתו גם שוק השכירות. אבל השוק הזה מאוד לא משוכלל, אנכרוניסטי במאפייניו, רווי חשדנות ודל מאוד במידע. את המצב הזה מבקש הסטארט-אפ וויצ'ק (WeCheck) לשנות מהיסוד. הזמנו לפודקאסט את רמי רונן, המנכ"ל והמייסד, כדי ללמוד על המודל המעניין הזה וגם לחשוב יחד לאן השוק הזה הולך.
עוד לפני הפתרון, הנה הבעיה, כפי שרונן מציג אותה: בחישוב גס של גובה השכירות הממוצעת כפול 700-650 אלף יחידות – כשליש מהדיור בישראל – מדובר בשוק שמגלגל באזור ה-35 מיליארד שקל בשנה. יחד עם זאת, אין בו כמעט מקצוענות: הרוב המכריע משכירים נכס אחד בלבד, כלומר: זה לא תחום העיסוק המרכזי שלהם וודאי לא המומחיות שלהם. המעבר למרחב הדיגיטלי אף הוריד משמעותית את מעורבות התיווך, כך שגם המעט הסמי-מקצועי הזה כבר כמעט שלא קיים. ותמורת מקדמה זניחה בגובה שכר הדירה החודשי, מתבקשים בעלי הדירות להעמיד לרשות הדיירים נכס של מיליונים – לא אחת מרכיב מרכזי בפנסיה – בציפייה לקבל לאורך השנה סכום של פי 12. מה הם באמת יודעים על השוכר? כלום. חתול בשק. מכאן קצרה הדרך למנגנונים אנכרוניסטיים כמו ערבות של דודים ודודות שכמעט שלא ניתן לאכוף. זה רע למשכירים, ועוד יותר מכך לשוכרים.
אז מהו המודל החדש? רמי מציין שהחשיבה היא לחלוטין לא של חברת ביטוח, אלא יותר בכיוון של בנק כשהוא מתבקש להעמיד אשראי כהלוואה ללקוח פרטי או עסקי. במצב כזה, הדבר המרכזי שמעניין אותו הוא מידת הסיכון בעסקה. את זה בדיוק בודק וויצ'ק, סטארט-אפ מתחום הפינטק, המשתמש בכלי בינה מלאכותית ולמידת מכונה כדי להעריך את מידת הסיכון. התוצר שמקבל המשכיר הוא חוות דעת בארבע רמות על הסיכון שמגלם הדייר הפוטנציאלי באותה עסקה ספציפית: מתחת לממוצע; ממוצע; מעל הממוצע; או הטווח האדום המסוכן שמחוץ לטווח.
בפועל, המשכיר נכנס לאפליקציה ייעודית, מזין את פרטי הנכס ואת מספרי הטלפון של שוכרים פוטנציאליים שפנו אליו. אלו בתורם מקבלים הודעה אוטומטית שמציגה להם שאלון קצר. בשקלול התשובות, מאגרים חיצוניים ובדיקות מצטברות שכבר נעשו בחברה, ובעזרת כלי ניבוי אלגוריתמיים מתקדמים, המערכת קובעת במידת דיוק גבוהה למדי את רמת הסיכון בעסקה.
וויצ'ק מציעה גם מנגנון משלה לערבות, במחיר שייקבע בהתאם למידת הסיכון (לא יתאפשר בטווח האדום), ואפילו תשלום מראש של 12 חודשים (בניכוי דמי עמלה וריבית) בזמן שהיא גובה מהדייר את שכר הדירה חודש בחודשו. השירות הוא לא רק טכנולוגי ופיננסי: במקרי קיצון, החברה היא זו שתטפל בדיירים עד כדי פינוי כפוי. אבל רמי מעיד כי הרוב המכריע של המקרים מסתיים בהסדר לשביעות רצונם של כל הצדדים. האינטרס המשותף הוא להשאיר את הדיירים ולקיים את החוזה. לכן, במידת הצורך, תציע וויצ'ק הלוואת גישור קצרת טווח לדיירים עד שיעמדו על רגליהם.
רמי מבהיר כי אף שאין מגבלה חוקית, החברה החליטה לקיים את המבדק רק לשוכרים שהביעו את הסכמתם לכך לגבי אותה עסקה ספציפית. לדבריו, הם בעלי העניין הרב ביותר לעשות כן – גם כדי להסיר חשש, חשדנות או דעות קדומות באשר ליכולת המשפחתית-פיננסית לעמוד בתשלומים, וגם למקרה של צורך בערבות צד שלישי או הסתבכות כלשהי. ואכן, רובם משתפים פעולה בשמחה.
"יש כאן בפעם הראשונה אינדיקציה פשוטה, נגישה, צבעונית ומאירת עיניים לבעל הדירה על מי עומד מולו, וכלי אמיתי לקבל החלטות", אומר לנו רמי. "רוב האנשים הם נורמטיביים שרוצים לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו וליהנות מהנכס. אנחנו רוצים לשכלל את השוק הדי מיושן הזה, שלא השתנה יותר מדי מאז שנכנסו אתרי ההשכרה, ולהפוך אותו לידידותי יותר ובעל אינפורמציה ערכית".
ניצלנו את השיחה כדי לשאול את רונן על שוק הנדל"ן המקומי. הוא הציג את מאפייניו, למשל: השכרה בסייקלים קצרים יחסית לעולם, ומשקיעים שממהרים לממש ולהמשיך הלאה – מגמה שהמדינה מנסה כעת לשנות דרך הטבות במיסוי. לסיום, ניסינו להבין למה אנשים מעדיפים להחזיק "בלטות" ולא להשקיע במקומות אחרים, מה תעשה העלאת הריבית לשוק הזה, והאם השכירות צועדת לקראת סטנדרטיזציה רבה יותר. ספוילר: חד משמעית כן. אבל ההסבר מאוד מעניין.
אנו מזמינים אתכם להאזין לפרק ה-44 של הפודקאסט 'זמן לחשוב' של גופמן קריאייטיב.
בכל פרק נשוחח עם אנשים מעוררי השראה, מעולמות תוכן מגוונים, על הפרספקטיבה האישית שלהם. על השראה ומציאות.
פודקאסטים נוספים שיכולים לעניין אותך:
"זמן לחשוב" עם יעל נבט וישראל גופמן: ועכשיו ילדים והורים – נראה כמה חינוך פיננסי הוא פשוט
"זמן לחשוב" עם היזמת מיכל בלאט בן דוד: על דילמות והחלטות בדרך לאקזיט
'זמן לחשוב' עם רז הייפרמן וישראל גופמן: "טכנולוגיה היא רק קומת הבסיס"
